ללא שם

בסדרה מוצגים תצלומי מטוסים נטושים שנמצאים בשדה התעופה בן גוריון,
הסדרה מתייחסת לתופעת האדרה של חפצים ומציעה מבט אל ממלכת החי,
 שם הגודל מקבל מעמד.
 בני האדם חולקים את אותה ההאדרה שקיימת בעולם החי  ומענקים לחפצים מסויימים
חיי נצח תחת הילה של כבוד.
הסדרה בנויה מ-8 תמונות ומחולקת ל-2 חלקים חלק של העצמה וחלק של הנמכה של אותה הילה .

 ללא שם 

העבודה מתעסקת  במרחב הוירטואלי והפיכתו למימד חדש .
הוצגה כמיצב המורכב משקופית על מסך מרצד,
החשמל הסטטי מצמיד אותה אל זכוכית שפורפרת הטלויזיה.

              

קריפטוגרפיה חוצנית

הפרוייקט מבוסס על ספר מדע בדיוני מבריק בשם "פיקניק בשולי הדרך" שנכתב במקור ברוסית ע"י ארכדי ובוריס סטרוגצקי
והווה לי מקור השראה לפרוייקט הזה ולעוד הרבה אחרים.

הפורמט בו הוצג הפרוייקט הינו ספר 25/33 ס"מ כריכה קשה והתמונות מצולמות וערוכות לתלת מימד
ניתן לראות כאן את הפתיח המקורי וחלק מהתמונות המוצגות בספר .

חשוב להדגיש שללא משקפיי תלת מימד לא ניתן לראות בשלמות את התמונות .

עד עצם היום הזה לא ברורה מטרת ה"ביקור", שנערך בחלקים שונים של כדור הארץ, בקיץ של 1970.
יתרה מכך לא ברור מדוע המבקרים השאירו אחריהם, בשטחי הביקור, חפצים שונים ומשונים. חלקם מסוכנים וקטלניים וכולם מייצגים מדע וטכנולוגיה שנבצרים מיכולת האדם עד ליום כתיבת שורות אלו .


שטחי הביקור, שכיום מוכרים לכולנו בכינוי "האזור", סגורים ומסוגרים מאז הקטסטרופה שפקדה אותם לפני 40 שנה ושמורים היטב ע"י ממשלות העולם.
בו בעת, בעיירות שסביבם התהווה מקצוע חדש "סטאלקר". 
אותם סטאלקרים, פורעי חוק אמיצים, מיומנים בהתגנבות אל תוך האזור במטרה להוציא מתוכו חפצים ולמכרם לכל המרבה במחיר .


במהלך השנה האחרונה שכרתי כמורה דרך את שירותיו של סטאלקר
(ששמו מטעמים ברורים לא יוזכר),
את השפעות האזור על גופי עדיין איני מרגיש, אך בספר זה תוכלו לראות במו עינכם
את שאריות הטכנולגיה שאינה בתפיסתנו ממתינה שם לבעליה המקוריים.

            

הקשת המוזהבת – חפץ יחיד במינו כשמופעל (עדיין לא ברור איך ומתי) 

 מייצר קשת זהובה ממרכזו, נוטים לייחס לקשת תכונות שיפוט, אדם עם נשמה רעה ימחץ למוות תחת הקשת ואילו אדם עם נשמה טובה יעבור. המעטים שצלחו את הקשת גרמו, כשחזרו לבתיהם, לתופעות לא מוסברות לכל מי שבא במגע איתם, לדוגמת הספר שחזר וכל לקוחותיו חלו במחלת עור לא ידועה.

 

נורת מלכודת – מנגנון שמחכה קרניי אור.
   קטלני לאורגניזים ארציים מופעל במגע עם גופרית מוצקה.

 

ממיר ממדים – חפץ זה אינו פיזי אך נראה כנשאר   בגבולות קבועים ואינו זז, כל חפץ שנזרק דרכו נעלם. יש אומרים שזו היא דלת, אחרים מחשיבים חפץ זה למטחנת ענק.

 

ריק\מלא – חפץ זה נמצא בכמויות גדולות באזור בעיקר בחלקים בהם נמצאים מים מתוקים, אופן השימוש פשוט- כל חפץ שיונח מולו מספר רגעים יבלע אל תוכו.

המתכת הנעה – נדיר מאוד. עד צילום תמונה זו קיומו נחשב כאגדה. פונקצינאליות לא ברורה .

מטה זחלני – חפץ/בעל חיים, שנודד ברחבי האזור ככל הנראה משתמש בקווי חשמל ישנים למטרה לא ברורה זאת למרות שנותקו כבר למעלה מ40 שנה, נצפה חוזר לאותם מקומות בהם שהה בעבר. משמיע ציפצוף טורדני בזמן הוצאת איבריו דמויי המחוש.

Unlight

העבודה הינה וידיאו מצולם אנלוגית באסא גבוה ומעובד דיגיטלית .

העבודה מתעסקת בייצוג של האור ופירוש אותות ,

האם הוא, האור נקלט ברשתית ראשון או שהאין-אור מתקיים לפניו .

(מומלץ לצפות בחושך מוחלט)

קישור באיכות גבוהה יותר
http://vimeo.com/30572105

תמונות מהסדרה -
The Last City Of Workers
עיר הפועלים של פריץ לאנג הינה חזון עמום, קפיצה קטנה לעתיד המר של
מעמד נחות, מעמד שעדיין לא נולד אלא רק בתודעה של היוצר המדהים הזה .
הסדרה מנסה לזקק את התחושה בה עבר ועתיד מטפטפים אל חוויה המתרחשת בהווה .

http://www.youtube.com/watch?v=wlpTc9tFL1c&feature=related קטע מהסרט

   

 (סאונד מתוך הפרזנטציה המקורית)

                     

תמונות מתוך הסדרה "מעמקים אורבניים" .

הפרוייקט צולם כולו במרתפי דיזנגוף סנטר ,
דיזנגוף סנטר בצורתו המוזרה והפתלתלה מנסה לייצר תחושה של המשך הרחוב ,  הצורה המעוקלת שלו שמקשה לראות מה יש מעבר לפינה, המפלסים והמעברים הצרים כולם נותנים תחושה של זרימה קדימה מתוך הרחובות שסובבים אותו .
במהלך השיטוטים שלי בסנטר התחלתי לרדת יותר ויותר לאזורים הנמוכים, מה שהיה פעם "המערה החשמלית" ו"המצנם", גיליתי שבמרתפי דיזנגוף סנטר ישנו מקלט או יותר נכון מגה-מקלט שפרוס על צד אחד של הסנטר בקומה 4- כשהמשכתי לחקור גיליתי מספר אגדות אורבניות שנטוו עם השנים  ומצאתי את עצמי מנסה לצוד את האגדות הללו ולאשרן מתוך התחושה הזאת נולד הפרוייקט,
התמונות מופיעות עם רישומים שלי מתוך התהליך .

"בכניסה לחניון קומה  4- שוכנת דלת ענק ברוחב שני נתיבי מכונית עשויה מתכת עבה,
בכוכי החניון אני רואה מכלי ענק לאגירת מים, האם זהו מקלט אטומי?"

"הגיעה אליי שמועה חדשה ממספר מקורות שישנם מחילות, גדולות מספיק שאדם בוגר יוכל לנוע בהן
אחת מהן מתפתלת עד חוף הים ואחת יורדת למפלסי "הקריה" התת קרקעיים."

"כשקראתי על התכנון המקורי ועל שלבי הבנייה של הסנטר מצאתי רמיזות להמצאות חלל עצום בגודלו מתחת לרחוב צ'רניחובסקי שיועד לרכבת תחתית עתידית ."

תמונות מתוך הסדרה "זכרון מספר  941983 " .

המפגש הראשון שלי עם הים היה בחוף קריית חיים, שנמצא בסמוך לחוות מיכלי כימקלים
ושוכן בתוך מפרץ חיפה (אחד המקומות המזוהמים ביותר בישראל) .
במפגש עם הים נחתם הדימוי שלו בעיניי אך דווקא במקום הזה שהייחוד שלו מעורר דחייה ברוב,
אני מוצא זכרונות שנעלמו מתקופת הילדות.
הרי הזבל שנשטפו מהים תמיד הביאו איתם סיפורים וספקולציות על בעליהן שמבחינתי היו מעבר לאופק,
כילד החפצים הללו היו לי מקור למחשבות עתידניות וכעת הם מספרים לי סיפורי עבר.
                                                                                                                                                                                                                                           

ליהי הציעה שנתרחק מעט מאור המדורה
ונתקרב אל החוף הרחק מהאחרים .

אבא העיר אותי מוקדם בשישי אחד וזרז אותי להתלבש
בדרך ישובים בסובארו האפורה הוא מסביר:
"אוניה גדולה נתקעה על החוף "

מקס תמיד רצה להיות אחד מאיתנו,
אצלי תמיד היה ספק .

עידן ואני היינו מתחרים מי יכול להחזיק יותר מתחת למים
עידן היה בן גילי, אני תמיד הפסדתי .